התחממות האקלים בישראל, לצד העלייה בתדירות גלי החום, יוצרת אתגר משמעותי עבור השוהים במרחב הציבורי. חשיפה ממושכת לשמש מגבירה את הסיכון למכת חום, התייבשות ואף כוויות עור, ופוגעת באיכות החיים, במיוחד בקרב אוכלוסיות פגיעות כמו קשישים וילדים. בנוסף, חום קיצוני מרתיע תושבים משהייה בפארקים, רחובות, ומרכזים מסחריים פתוחים, דבר שמחליש את תחושת הקהילתיות ופוגע בכלכלה המקומית. במציאות הזו, יש חשיבות רבה ליצירת רחובות מוצלים לעידוד הליכה, וכן מרחבים ציבוריים מוצלים ונעימים לשהייה, המאפשרים רציפות של פעילות חברתית-קהילתית, פעילויות פנאי וצריכה מקומית גם בימים חמים.

קיימים פתרונות מגוונים ליצירת צל במרחב הציבורי, כאשר הפתרון המרכזי המוכר מערים ותיקות הוא הצללה מבינוי הנובעת מחתך הרחוב, גובה הבינוי והעמדת הבניינים ביחס לשמש למיצוי פוטנציאל הצל ברחוב. כאשר הבינוי אינו מספק הצללה, ניתן לייצר הצללה באמצעות שילוב של פתרונות טבעיים (עצים וצמחייה) עם פתרונות מלאכותיים (פרגולות, סככות) בהתאם לתנאי המרחב, צפיפות הבינוי, סוגי השימושים, דפוסי התנועה, אופי המקום וצרכי התושבים.

תכנון הצל צריך לשאוף להשגת צל מועיל במקום הרצוי, למשל על מדרכה או שביל אופניים, בשעות הכי חמות, ברציפות בזמן ובמרחב, ובאופן שיפחית את תחושת עומס החום. הפתרון המועדף הוא הצללה באמצעות עצים, כיוון שעצים מקררים את הסביבה הודות לאוורור וחדירת רוח דרכם ולכן היכן שניתן יש לתעדף הצללה באמצעות עצים. ככלל, יש לעודד שימוש בפתרונות מבוססי טבע לוויסות החום, התורמים גם להגדלת המגוון הביולוגי ולחיבור לטבע העירוני.