שינוי האקלים וההתחממות הגלובלית משפיעים על אזור המזרח התיכון וישראל חזק יותר ומהר יותר בהשוואה לאזורים אחרים בעולם. השירות המטאורולוגי הישראלי מזהיר מפני עליית הטמפרטורה במעלה וחצי עד לשנת 2050, גידול במספר הימים החמים ב-15%, במספר הימים החמים מאוד ב-30%, ובמספר הלילות החמים ב-20%. המשמעות היא כי מספר גלי החום יגדל, משכם יתארך וערכי שיא הטמפרטורה בגלים אלו צפויים להגיע ל-42 מעלות צלזיוס ואף יותר^[1].

גלי חום ועומסי חום גורמים לעלייה בתחלואה ובתמותה, לפגיעה בפריון העבודה, לירידה באיכות החיים ולהגברת הסיכון לאירועי קיצון כגון שריפות. תשתיות עירוניות, תשתיות חשמל, מערכות מים ותשתיות תחבורה מושפעות גם הן מאירועי אקלים קיצוני ועלולות להינזק.

החום הוא איום אקלימי הרלוונטי לכל שטח מדינת ישראל. בניגוד להצפות, לשריפות ולעליית פני הים, הקשורים לתנאים גיאוגרפיים ספציפיים (קרבה לים, שטחי יער ושקעים אבסולוטיים) החום הוא איום כלל ארצי. מבין איומי האקלים השונים, חום נחשב ל"רוצח שקט". הוא אמנם לא מצטלם דרמטית כמו הצפות ושריפות אך הוא מסוכן לא פחות – במיוחד לאוכלוסיות פגיעות כגון קשישים, אנשים עם מחלות רקע ואנשים שעובדים בחוץ. היערכות ומודעות יכולות להקטין משמעותית את נזקי החום ולהציל חיים.

לאחרונה פרסם השירות המטאורולוגי תרחישי ייחוס לכל אזור ואזור בישראל^[2], ואלו מהווים כלי חשוב עבור הרשויות המקומיות, המאפשר להיערך מבעוד מועד לאתגרים הצפויים. הבנת התחזיות והשלכותיהן מאפשרת לרשויות המקומיות לקבל החלטות מושכלות בתחומי התכנון, החינוך, התחזוקה והחירום. שילוב מידע אקלימי עדכני בתהליכי קבלת החלטות תורם לחיזוק החוסן המקומי, להפחתת פגיעות האוכלוסייה, למניעת פגיעה בתשתיות ובכלכלה העירונית ולשיפור איכות החיים של כלל התושבים.